פיזיותרפיה התפתחותית לילדים – מהי?

ילדים הם לא רק מבוגרים מיניאטוריים. במהלך ההתפתחות מתינוקות לבני נוער, ילדים כל הזמן גדלים ומתפתחים, פיזית ונפשית. כאשר, כל שלב בהתפתחות חיוני לשלב הבא. ככל שהשלבים המוקדמים איכותיים יותר כך זה יתבטא בהמשך. לעיתים, ישנם הפרעות בהתפתחות או ליקויים שמאלצים התערבות של פיזיותרפיסט התפתחותי.

בגדול, ניתן לחלק את ההפרעות לכמה קטגוריות מרכזיות:

  • ריאות ומערכת כללית
  • מוח ומע' העצבים
  • פיתוח הפרעות בהתפתחות
  • ליקויים או פגיעות בעצמות, המפרקים והשרירים

תחום הפיזיותרפיה ההתפתחותית שונה מפיזיותרפיה למבוגרים, מהסיבה שליקויים  או פגיעות טראומטיות על ילד מנוהלים באופן שונה מפציעות דומות שניתן לראות אצל מבוגרים. לעיתים קרובות, תקופות ההחלמה והכוחות המכאניים אצל ילד  ישתנו בכל שלב בהתפתחותו.

כמו כן, ישנן בעיות התפתחותיות כגון שיתוק מוחין, ניוון שרירים, עקמת סיסטיק פיברוזיס ושם יש הכרח לטיפול פיזיותרפי סטי אינטנסיבי, לעיתים גם בשלבים שונים של חיי הילד.

הבדל המשמעותי בין טיפול פיזיותרפי התפתחותי לטיפול פיזיותרפיה אצל בוגרים זה שאצל תינוקות וילדים הטיפול נעשה תוך כדי ההתפתחות ומלמדים את התינוק/ילד להתמודד עם הפעילות הנלמדת בזמן שאצל בוגרים הידע היה קיים כלומר המוח מכיר את הפעילות וצריך ללמד מחדש או דרכים עוקפות אבל בכל מקרה הידע המוקדם היה .

לדוגמא: הליכה – תינוק עם עיכוב בהליכה: בפיזיותרפיה מלמדים את הגוף שלו את כל המרכיבים שדרושים להליכה שמאיזה שהיא סיבה הילד לא הצליח לרכוש בעצמו ואדם בוגר הלך ומסיבה כלשהיא לא מצליח ללכת בפיזיותרפיה מנסים להחזיר לו את היכולת.

מכאן ניתן להסיק שהטיפול של ילד תוך כדי התפתחות דורש מיומנות שונה וייחודית.

 חשוב  מאד להבהיר שפיזיותרפיסטית התפתחותית לומדת ארבע שנים באוניברסיטה לקבלת תואר בפיזיותרפיה שמאפשר להוציא רישיון עבודה של משרד הבריאות שרק איתו אפשר לעבוד כפיזיותרפיסט. בהמשך יש צורך בשנים רבות של ניסיון תוך השתתפות בקורסים שבהם לומדים את יסודות הטיפול בילדים ובהמשך קורסים מתקדמים וקורסי טיפול בתינוקות.כמובן שכל הזמן יש צורך להתעדכן מאחר וזה תחום מאד דינמי.

עמידת שש אצל תינוקות

עמידה והליכה על שש הן שלב שתינוקות מגיעים אליו באופן ראשוני בגיל שבעה חודשים, וצפויים להשתפר בו סביב גיל עשרה חודשים. מה נדרש מהתינוק על מנת לבצע עמידה והליכה על שש ומה משמעותן עבור תפקודו המוטורי?

עמידת שש (יש המכנים זאת עמידה על ארבע) היא שלב בהתפתחות הילד בדרך להליכה. זהו גם אחד השלבים בו הורים מוצאים את עצמם נלחצים כאשר התנועה של ילדם לא מספיק מדויקת, מתעכבת או לא משתפרת.עמידה על שש היא תנוחה מאוד לא פשוטה עבור ילדינו. באופן כללי, על רצף ההתפתחות, בגיל 7 חודשים התינוק מתחיל סיבוב על ציר, תחילת הליכה על שש וישיבה. רק בגיל 10 חודשים אנו עתידים, לפי טווח ההתפתחות המקובל, להשתפר בהליכה על שש. בכל מקרה, טווח הנורמה הוא יותר רחב וחשוב להדגיש (לכל האמהות שכבר מתחילות לחשב מתי הילד שלהם ביצע את כל השלבים הללו) שהגעה לאחד השלבים מוקדם או מאוחר יותר מהטווחים הללו אינה ערובה להצלחת הילד בעתיד.

מהי עמידה על שש?

הכוונה בעמידת שש היא עמידה עם כפות רגליים וברכיים. כאמור, זו תנוחה מאד לא פשוטה. זו, למעשה, פעם ראשונה שהתינוק שלנו מרים את האגן באוויר ללא כל נקודת אחיזה במשטח – דמיינו עד כמה זה קשה עבורו כשאין לו ביטחון בתנועותיו, עדיין אין יציבות, בקיצור – צריך לא מעט אומץ. כדי שניתן יהיה להפיק מהמנח הזה, עמידת שש, את כל מטרותיו המוטוריות נדרש הרבה דיוק. ועל כך גם עובדים בפיזיותרפיה התפתחותית.למה הכוונה? כפות הידיים צריכות להיות בדיוק מתחת לכתפיים, הברכיים צריכים להיות ממוקמות בקו ישר עם פרקי הירכיים. הבטן אסופה, הגו ישר, השכמות נמוכות לכוון האגן וחוליות הצוואר בהמשך לעמוד השדרה – כל הפרטים הללו מרכיבים את העמידה של הילד, שימו לב עד כמה זה מורכב. כדי לבצע את התנועה נדרשת מהילד עבודה קשה ורבה שמשכללים במידת הצורך בפיזיותרפיה התפתחותית.

מה נדרש מהילד על מנת לבצע עמידת שש:

האגן שלו צריך להיות מאוזן ולא שוקע – זה מצריך ממנו עבודה מאד מאומצת של שרירי הבטן והגב התחתונים.
עמידה והליכה על שש אצל תינוקותהירכיים צריכים להיות ברוחב האגן והברכיים בקו מאונך להן – דבר שמגביר את המאמץ על עבודת הבטן ושרירים, סביב מפרקי הירך ושרירי הירך הקדמיים והאחוריים.
עמידה והליכה על שש אצל תינוקותהשוקיים צריכות להיות ממוקמות לכל אורכן, וגב כף הרגל מונח על המשטח.
עמידה והליכה על שש אצל תינוקותהזרועות צריכות להיות בקו ישר מתחת לכתפיים, שורש כף היד ואצבעות ידיים פתוחות וישרות.
ואז מתבצעת התנועה – במהלך העמידה הזו – הידיים דוחפות בחוזקה את הרצפה ויש אימוץ של השרירים מתחת לבית השחי.שימו לב עד כמה התנועה היא מאמץ כל שרירי הגוף, עם מעט מאד נקודות תמיכה במשטח. כעת מצופה מהתינוק להתקדם קדימה, כמובן תוך שמירה על המיקום של כל איברי הגוף שציינו לעיל, וזה מהווה עליה רצינית בדרגת קושי.

הזמן יעשה את שלו
ביצוע טוב של הליכת שש לא קורה ביום אחד. התיאור של התנועות והפירוט למעלה של כל התהליך המורכב הזה של עמידת שש הוא דבר שיש להתאמן עליו. אף תינוק לא מתחיל מיד את העמידה בצורה המושלמת. הליכת שש ראשונית שמופיעה בגיל 7 חודשים היא פחות מדויקת והיא גם ראשונית, בדרך כלל המרחק בין הידיים גדל וגם המרחק בין הרגליים. בדרך כלל נראה שקע בגו – וזאת כי הוא מפעיל פחות את שרירי הבטן. מהרגע שהוא מתחיל תוך זמן קצר זה ילך וישתפר. במידה ולא יש מקום לטיפול פיזיותרפיה התפתחותית.
להמשך הכתבה, אתם מוזמנים להיכנס לכאן – הכתבה פורסמה בפורטל BEOK .

שני צדדים למטבע – סימטריה אצל תינוקות

תינוק נולד סימטרי, שווה ביכולות של שני הצדדים בגופו. הדומיננטיות של צד אחד בגוף (לדוג'  יד ימין חזקה יותר) מתפתחת רק בשלב מאוחר יותר מתחילה להסתמן רק בסביבות גיל שנתיים, נקבעת באופן מוחלט בסביבות גיל שלש שנים.

מאד חשוב שבתקופה הארוכה והחשובה שלפניה היקבעות הדומיננטיות של צד אחד בגוף – ההתפתחות תהיה סימטרית.

 מהי סימטריה?

 הכוונה בסימטרית היא שהתינוק ידע לתפקד באמצע. כלומר, יוכל לפעול ולתפקד באותה עוצמה, קלות ותדירות גם בצד ימין וגם בצד שמאל!

דמיינו את הילד יושב ומשחק. לפניו קופסא ריקה והחלקים שאותם צריך להכניס לקופסה, מונחים משני צידיו (ימין ושמאל) ומפוזרים בחצי קשת. במצב נורמאלי אנחנו מצפים מהילד לקחת באותו קלות את כל החלקים ולהכניס לתוך הקופסא שלפניו.

האמצע הוא מצב שבו שני צידי הגוף יכולים לפעול עם אותם שרירים, באותה עוצמה ועדיין יכולים לשמור על היציבות של התנוחה תוך כדי פעילות – דבר בהחלט לא פשוט!

 כשהילד שלכם יושב ומכניס דברים לקופסה, הוא בעצם מבצע פעולה מוטורית מורכבת ומתוזמנת בין לקיחת אחד החפצים שנמצא לצידו, תוך שמירה על יציבות הישיבה שלו, וסיבוב את החלק העליון של הגוף ,בפיתול הנכון והמידתי, כדי שהוא יוכל להושיט את היד לחפץ ולחזור לאמצע ולהכניס לקופסא – כל זה כשהוא חושב על המשחק ולא על התנועה עצמה!

 לא לתפוס צד

 חשוב מאוד  שבשלב זה לא תהיה העדפה של צד מסוים, עד שיגיע השלב שבו תיקבע הדומיננטיות המוחית (בסביבות גיל 3) כדי שהפעילות המוטורית לא תפריע לביטוי של הצד הדומיננטי הנבחר. כלומר, אם במוח נקבע שהדומיננטיות הקלינית היא ימין אבל הצד השמאלי הוא חזק יותר – זה מצב בעייתי שלא אמור לקרות, ויתכן שהביטוי של זה בתפקוד המוטורי יהיה הפוך או לא ברור, דבר שיכול לגרום לקשיים בתפקוד המוטורי שיש לו כמובן השלכות על שאר ההתפתחות.

את המשך הכתבה אתם מוזמנים לקרוא בטיפת חלב ברשת, שם אני גם עונה לשאלות אמהות.  בכל מקרה, לכל שאלה או תהייה אתם תמיד מוזמנים להתקשר או לשלוח לי במייל!

הליכה על חבל דק – יציבות אצל ילדים

ללכת רק על הקווים זה לא משחק ילדים. אנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו, אך יציבות זה הבסיס לתנועה.

איך בכלל אנחנו מצליחים להושיט יד ולקחת משהו מהמדף? להתכופף? ללכת? לרקוד? כל התפקוד המוטורי שלנו מתקיים הודות ליכולת  לייצב את גופנו. כשהגוף מיוצב רק אז החלק בגוף שצריך לבצע את התנועה, יכול באמת לתפקד.

לדוגמא איך נצליח להוריד משהו מהמדף? אנחנו חייבים לעמוד בצורה יציבה עם הרגליים על הקרקע, אגן מיוצב, הגו (בטן וגב), חגורת הכתפיים והראש  צריכים להיות ממוקמים במקום הנכון ומוחזקים. במידה וכל אלה באמת קורים בצורה נכונה, רק אז נוכל להושיט את היד ולקחת את החפץ. לא כל כך פשוט כמו שחשבתם!

 תוך כדי תנועה

יציבות ושליטה מוטורית משרתות שתי מטרות עיקריות:

1. התמודדות עם שווי משקל – כלומר עבודה מתואמת של כל השרירים בעוצמה הרלוונטית לתנועה שאנחנו רוצים לבצע כדי לשמור על יציבות. זה אומר שמצד אחד, כשאנחנו רוצים לעמוד כל השרירים שמעורבים בשמירה על יציבות צריכים לעבוד בתזמון ועוצמה נכונה. אך מצד שני, הם צריכים לאפשר את העמידה היציבה מבלי לקבע את הגוף, כדי לאפשר תנועות אחרות כמו הושטת יד.

2. גישור בין התחושה לפעולה אקטיבית – אנחנו מסוגלים לבצע פעולות כמו הושטת יד מבלי להסתכל בגוף שלנו, זאת אודות למוח שלנו שמעביר מידע על מיקום האיברים. המסרים שמגיעים ממנו מאפשרים לגוף לדעת איזה שרירים צריכים לפעול כדי לשמור על יציבות.

בקיצור, אם לא הבנתם עד עכשיו שיציבות היא פעולה מורכבת ואקטיבית שדורשת יכולת תמרון בין יציבות מוחלטת לתנועה. מה שחשוב זו המידה והתיאום ביניהם.

הכתבה פורסמה בפורטל BWoman. להמשך קריאת הכתבה לחצו כאן.

צעד אחרי צעד

כל התשובות על התפתחות מוטורית תקינה של ילדים

כל הורה תמיד מודאג מהתפתחות ילדיו. כל הורה רוצה שהילד שלו יגיע לכל היעדים כמו כולם. לעיתים, המעקב אחרי טבלאות ההתפתחות עשוי להיות מתסכל ומפחיד. האם הילד שלי מפגר אחרי האחרים? האם הוא נמצא בטווח הנורמלי? האם הוא מאחר להתהפך או לזחול? הורים מוצאים את עצמם מתמודדים יום יום בשאלות המטרידות הללו. אז בואו נעשה סדר ונראה מהי באמת התפתחות מוטורית תקינה של ילדים.

מגדל קוביות

איך מודדים התפתחות? קודם כל ע"י התבוננות. כדי להבין את מורכבות ההתפתחות על גווניה נזקקו למעקב והסתכלות ארוכת טווח בתינוקות שהתפתחותן תקינה וכך כמובן לומדים את הטווח הרחב והמגוון של ההתפתחות התקינה של התינוק. כך ניתן לאתר את אלה שהתפתחותם שונה.

התפתחות התינוק היא כמו פירמידה. כל שלב נבנה על גבי השלב שלפניו, לכן חשוב הבסיס והשלבים הראשונים, כשהבסיס רעוע נפגמים גם שלבי ההתפתחות הבאים.

כשמסתכלים על תינוק מתפתח אנחנו רואים את ציוני הדרך שלו: מתהפך, זוחל, מתיישב, נעמד והולך. בעזרת ציוני דרך אלו התינוק מתקדם בשלבי החיים מתנועע ופועל.

אז מהם שלבי ההתפתחות?

שלבי ההתפתחות שפירטתי כאן הם הממוצעים בהתפתחות של תינוקות וילדים. טווח הנורמה הוא יותר רחב ממה שנקוב כאן. מה חשוב להדגיש (לכל האמהות שכבר מתחילות לחשב מתי הילד שלהם ביצע את כל השלבים הללו) הוא שהגעה לאחד השלבים מוקדם או מאוחר יותר מהטווחים הללו אינה ערובה להצלחת הילד בעתיד. לכן, לא צריך לחשוש ולהסיק מסקנות מטרידות גם אם הילד לא נמצא בטווח הזה

חודש שלב התפתחות
3 חודשים שליטת ראש מלאה, שכיבה על אמות
4 חודשים הושטת יד למשחק על אמות, שכיבה צידית
6 חודשים התרוממות על ידיים ישרות, סימטריה מושלמת, תחילת זחילה על הגחון
7 חודשים סיבוב בציר, תחילת הליכה על שש, הושבה
9 חודשים מושך לעמידה, משחק והולך סביב רהיטים
10 חודשים מתיישב, שיפור בהליכת שש, ויורד לאחור מרהיט
12 חודשים מתחיל עמידה עצמאית, דוחף כיסא ותחילת הליכה עצמאית
15 חודשים הליכה לאחור, טיפוס על רהיטים
18 חודשים טווח הנורמה להליכה עצמאית
24 חודשים משחקי כדור
גיל 3 שנים התחלת רכיבה על אופניים, קפיצה, ריצה ומכשולים
גיל 4 שנים טיפוס על מתקנים, שליטה מלאה באופניים וקפיצה על רגל אחת
גיל 5 שנים שליטה מוטורית טובה בכל המתקנים

תוך כדי תנועה

לעיתים חשוב יותר להבחין בצורה  שבה הילד מבצע את השלבים. לא מספיק להכריז בגאווה ש"הילד שלי כבר יושב\ זוחל\הולך", השאלה האם הוא עושה זאת בצורה נכונה ותקינה.

את המשך הכתבה תוכלו לקרוא באתר של יפעת, מעגל אימהות.

מוטוריקה זו לא מילה גסה

מוטוריקה גסה היא הבסיס לכל התפקודים של הילד וממנה מתפתחת המוטוריקה עדינה, המתבטאת במיומנויות המורכבות.  על מנת שילד יוכל לתפקד במוטוריקה עדינה חשוב שהמוטוריקה הגסה תהיה במיטבה. המשחק השכיח אצל רוב הילדים – בניית מגדל קוביות הוא דוגמא הממחישה את חשיבות המוטוריקה הגסה כמבססת את העדינה.

אגב, משחק בניית הקוביות נחשב לאחד המבדקים למוטוריקה עדינה.

אז מה בעצם צריך לקרות כדי שהילד שלכם יוכל לבנות מגדל קוביות? לנו זה נראה מטלה פשוטה וקלה, אך המיומנויות הנדרשות מהילד והתיאום בין חלקי הגוף הם הרבה יותר מורכבות מכך.

בשביל לבנות מגדל צריך קודם לשבת טוב, כי אם הבסיס רעוע ולא יציב אי אפשר לבצע את המשימה ולבנות את המגדל. ישיבה טובה מצריכה אגן יציב ונטוע במשטח הישיבה, כשהשרירים סביב הבטן והגב התחתונים מיצבים את הילד אך בו בזמן מאפשרים תנועה ושליטה. שרירי הבטן והגב חייבים להיות חזקים ומוחזקים במידה הנכונה כדי לייצב את הישיבה של הילד אך בו בזמן לאפשר חופש ותנועה.

מעליהם, חשוב שהשכמות יהיו במקומן, אף הן מיוצבות טוב, תוך כדי עבודה מתואמת של שרירי בית חזה.

זה הבסיס של בניית מגדל קוביות (תחשבו על זה כשאתם צופים בילדכם משחק).

כשהבסיס יציב, הראש גם מוחזק טוב ואז קשר העין-יד של הילד משתפר. העיניים יכולות לנוע עם הראש ולראות את הקוביות ואת היד הפועלת.

לביצוע הפעולה (להניח קובייה מעל קובייה) צריך כעת תנועה יציבה של הכתף ואחזקתה באוויר ובמיקום הנכון.  מרפק מוחזק כראוי, שורש כף יד יציב. וכן, תנועה וכוח מותאמים באצבעות. ואז (סוף סוף)  ניתן לבנות את המגדל.

כשאחד המרכיבים בדרך לא מבצע את חלקו כראוי הביצוע לא מספיק טוב (אתם בטח מעלים בדמיון קובייה רעועה שעומדת ליפול ועמה כל המגדל הקורס).

רוב הילדים יודעים מה לעשות ואיך לעשות. אך, מה קורה כשהם לא מצליחים? כשיש בעיה בביצוע בכל אחד מהשלבים שפירטתי קודם?

תחשבו מהי מידת התסכול שחש הילד, והאכזבה מהכישלון במשימה. ילד שרוצה ולא מצליח בגלל בעיה מוטורית יפסיק במוקדם ובמאוחר לנסות שוב ושוב להצליח במשימה. לכך, השלכות רבות על הדימוי העצמי, הביטחון העצמי והערך העצמי של הילד. בטח ובטח כיצד יתמודד בעתיד עם אתגרים נוספים.

לסיום, טיפ ממני – נסו לצפות במשחק של הילד שלכם ולהבחין האם יש מגבלות או קשיים כלשהם בעת המשחק. גם אם יש צל של ספק, שווה לבדוק את העניין.

"ילד אסור ילד מותר" – מוטוריקה ואיכות החיים של ילד

דמיינו לכם את תחושת הנחיתות והבושה של ילד או ילדה שלא יעזו לקום לרקוד בחברת חבריהם לגן, כי הם מרגישים מגושמים או יוצאי דופן.

החשיבות של מוטוריקה היא רבה, ומהווה את הבסיס שמאפשר לילד שלכם למצות את הפוטנציאל שלו.

מוטוריקה תקינה היא משמעותית כדי לא לגרום לעיכוב בהתפתחות המוטוריקה גסה, היכולת השכלית  וכמובן תחושת הערך העצמי של ילדכם.

כמו שאתם וודאי יודעים, בגן כל הילדים רוצים להגיע לאותו מתקן שעשועים. ילד שמתקשה לרוץ כמו כולם לא יצליח להגיע אף פעם למתקן. יתכן שייפול בדרך או שידחפו אותו או שהוא יגיע תמיד בסוף ולא יעלה על המתקן.

בסופו של דבר הוא יוותר וילך לשחק בארגז החול או בפינה אחרת. לא כי הוא לא רצה, אלא כי זה מה שהסתייע לו. ההשפעה היא עצומה על הביטחון העצמי שלו, על תפיסת ההצלחה שלו. ילד כזה יתחיל לבחור בחלופות משחק או בנקיטת החלטות שהן ברירה למה שהוא מסוגל ולא פרי נטיות ליבו.

כך לדוגמא הוא יוותר על משחקי כדור עם שאר הילדים כי תמיד דוחפים אותו והוא לא מצליח. במפגש בגן או בכיתה הוא יתקשה לשבת לאורך זמן, במקום להקשיב לנאמר בכיתה הוא יהיה עסוק בלדאוג לשבת בלי "להימרח" על השכן ואז הוא גם לא יהיה פנוי לשמוע ולהפנים את השיעור.

ילד הסובל מבעיה מוטורית יתקשה לשמור על תנוחה קבועה, במיוחד בישיבה. הוא לא יהיה מסוגל לשחק לאורך זמן. הוא יעבור מהר בין הצעצועים ולא יצליח למצות באמת משחק. ומשחק הוא כמובן חלק מלימוד, התפתחות קוגניטיבית תקינה, חקירה, הבנה, הסקת מסקנות ומהווה בסיס לידע נרכש.

לעיתים, נוטים לאבחן בטעות ילדים עם קושי התארגנות מוטורית שגורם להם להיות כל הזמן בתזוזה, כהיפר אקטיביים, "מופרעים". אבחנה שגויה זו הופכת את הילד ל"מטרה" מצד המורים\גננות ולמעגל של חוסר שביעות רצון מצדם. לכן, לפני שרצים לאבחן את הילד כהיפראקטיבי או סובל מהפרעת קשב וריכוז מומלץ לבדוק האם מסתתרת פה בעיה מוטורית. אבחון נכון כזה יכול למנוע עוגמת נפש רבה לכם ולילדיכם והפיתרון שלו הוא טיפול פיזיותרפי שישפר את איכות חייו של הילד.

בפוסט הבא נדבר על הקשר בין מוטוריקה גסה למוטוריקה עדינה.