"ילד אסור ילד מותר" – מוטוריקה ואיכות החיים של ילד

דמיינו לכם את תחושת הנחיתות והבושה של ילד או ילדה שלא יעזו לקום לרקוד בחברת חבריהם לגן, כי הם מרגישים מגושמים או יוצאי דופן.

החשיבות של מוטוריקה היא רבה, ומהווה את הבסיס שמאפשר לילד שלכם למצות את הפוטנציאל שלו.

מוטוריקה תקינה היא משמעותית כדי לא לגרום לעיכוב בהתפתחות המוטוריקה גסה, היכולת השכלית  וכמובן תחושת הערך העצמי של ילדכם.

כמו שאתם וודאי יודעים, בגן כל הילדים רוצים להגיע לאותו מתקן שעשועים. ילד שמתקשה לרוץ כמו כולם לא יצליח להגיע אף פעם למתקן. יתכן שייפול בדרך או שידחפו אותו או שהוא יגיע תמיד בסוף ולא יעלה על המתקן.

בסופו של דבר הוא יוותר וילך לשחק בארגז החול או בפינה אחרת. לא כי הוא לא רצה, אלא כי זה מה שהסתייע לו. ההשפעה היא עצומה על הביטחון העצמי שלו, על תפיסת ההצלחה שלו. ילד כזה יתחיל לבחור בחלופות משחק או בנקיטת החלטות שהן ברירה למה שהוא מסוגל ולא פרי נטיות ליבו.

כך לדוגמא הוא יוותר על משחקי כדור עם שאר הילדים כי תמיד דוחפים אותו והוא לא מצליח. במפגש בגן או בכיתה הוא יתקשה לשבת לאורך זמן, במקום להקשיב לנאמר בכיתה הוא יהיה עסוק בלדאוג לשבת בלי "להימרח" על השכן ואז הוא גם לא יהיה פנוי לשמוע ולהפנים את השיעור.

ילד הסובל מבעיה מוטורית יתקשה לשמור על תנוחה קבועה, במיוחד בישיבה. הוא לא יהיה מסוגל לשחק לאורך זמן. הוא יעבור מהר בין הצעצועים ולא יצליח למצות באמת משחק. ומשחק הוא כמובן חלק מלימוד, התפתחות קוגניטיבית תקינה, חקירה, הבנה, הסקת מסקנות ומהווה בסיס לידע נרכש.

לעיתים, נוטים לאבחן בטעות ילדים עם קושי התארגנות מוטורית שגורם להם להיות כל הזמן בתזוזה, כהיפר אקטיביים, "מופרעים". אבחנה שגויה זו הופכת את הילד ל"מטרה" מצד המורים\גננות ולמעגל של חוסר שביעות רצון מצדם. לכן, לפני שרצים לאבחן את הילד כהיפראקטיבי או סובל מהפרעת קשב וריכוז מומלץ לבדוק האם מסתתרת פה בעיה מוטורית. אבחון נכון כזה יכול למנוע עוגמת נפש רבה לכם ולילדיכם והפיתרון שלו הוא טיפול פיזיותרפי שישפר את איכות חייו של הילד.

בפוסט הבא נדבר על הקשר בין מוטוריקה גסה למוטוריקה עדינה.